Romans 10

Israel's Unbelief

¹ אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו׃ ² כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת׃ ³ כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו׃ ⁴ כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו׃

The Message of Salvation to All

⁵ כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם׃ ⁶ והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח׃ ⁷ או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים׃ ⁸ אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים׃ ⁹ כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע׃ ¹⁰ כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה׃ ¹¹ כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש׃ ¹² ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו׃ ¹³ כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

¹⁴ ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד׃ ¹⁵ ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב׃ ¹⁶ אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו׃ ¹⁷ לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים׃

¹⁸ ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם׃

¹⁹ ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם׃

²⁰ וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו׃

²¹ ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה׃